Parashat Toldot / פרשת תולדות

1And Abraham took another wife and her name was Keturah. אוַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:
Keturah: (Gen. Rabbah 61:4) This is Hagar. She was called Keturah because her deeds were as beautiful as incense (קְטֹרֶת), and because she tied (קָטְרָה, the Aramaic for“tied”) her opening, for she was not intimate with any man from the day she separated from Abraham. קטורה: זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:
2And she bore him Zimran and Jokshan and Medan and Midian and Jishbak and Shuah. בוַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ:
3And Jokshan begot Sheba and Dedan, and the sons of Dedan were Ashurim, Letushim, and Leumim. גוְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים:
Ashurim and Letushim: the names of the heads of nations (Gen. Rabbah 61:5). But I cannot reconcile the translation of Onkelos with the language of the verse [who translated אַשּׁוּרִם as לְמַשִׁירְיָן, meaning “camps.” And if you say that it is not so, because the “aleph” is not part of the root, we do have words that do not commence with an “aleph,” yet are prefixed with an“aleph.” For example (Amos 7:7): חוֹמַת אִנ‏ָ (a wall made by a plumbline), which is derived from [the same root as] (II Sam. 4:4) נְכֵה רַגְלָיִם (“lame in his feet”); and like (II Kings 4:2) אָסוּ‏ שֶׁמֶן (“a jug of oil”), which is derived from [the same root as] (Ruth 3:3) וְרָחַצְתּ ָוָסַכְתָּ (“and you shall bathe and anoint yourself”). אשורם ולטושם: שם ראשי אומות. ותרגום של אונקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא. שפירש למשירין, לשון מחנה. ואם תאמר שאינו כן מפני האל”ף שאינה יסודית, הרי לנו תיבות שאין בראשם אל”ף ונתוספה אל”ף בראשם, כמו (עמוס ז ז) חומת אנך, שהוא מן (שמואל ב’ ד ד) נכה רגלים, וכמו (מלכים ב’ ד ב) אסוך שמן שהוא מן (רות ג ג) ורחצת וסכת:
and Letushim: They are tent dwellers who spread hither and thither, and travel each in “his palatial tents,” (using the expression from Dan. 11:45), and so Scripture states (I Sam. 30:16):“and behold, they are scattered (נְטֻשִׁים) over the entire earth,” for “lammed” and “nun” are interchangeable.] ולטושים: הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר (ש”א ל טז) והנה נטושים על פני כל הארץ, שכן למ”ד ונו”ן מתחלפות זו בזו:
4And the sons of Midian [were] Ephah and Epher and Enoch and Abida and Elda’ah; all these were the sons of Keturah. דוּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה:
5And Abraham gave all that he possessed to Isaac. הוַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק:
And Abraham gave, etc.: (Gen. Rabbah 61:6) R. Nechemiah said: He gave him a permanent blessing, for the Holy One, blessed be He, had said to Abraham (above 12:2)“ and you shall be a blessing,” i.e., the blessings are delivered into your hand to bless whomever you wish. And Abraham gave them over to Isaac. — [Mid. Ps. 1:5] ויתן אברהם וגו’: אמר ר’ נחמיה ברכה דיאתיקי, שאמר לו הקב”ה לאברהם (לעיל יב ב) והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק:
6And to the sons of Abraham’s concubines, Abraham gave gifts, and he sent them away from his son Isaac while he [Abraham] was still alive, eastward to the land of the East. ווְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:
concubines: (Gen. Rabbah 61:4) This [the word [פִּילַגְשִׁם] is spelled defectively [missing the letter “yud”], because there was only one concubine. That was Hagar, who was identical with Keturah. [The“yud,” denoting the plural, is absent, hence Rashi understands that the word פִּילַגְשִׁם denotes the singular. In our Torah scrolls, the plene spelling appears.] Wives are those who have a marriage contract, whereas concubines have no marriage contract, as is explained in Sanhedrin (21a) regarding David’s wives and concubines. הפילגשים: חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת, היא הגר היא קטורה. נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה, כדאמרינן בסנהדרין (כא א) בנשים ופילגשים דדוד:
Abraham gave gifts: Our Sages explained that he gave them “the name of impurity” (Sanh. 91a). Another explanation: All that was given to him because of Sarah and the other gifts that were given to him, all these he gave to them, for he did not wish to benefit from them. נתן אברהם מתנות: פירשו רבותינו שם טומאה מסר להם. דבר אחר מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם:
7And these are the days of the years of Abraham’s life that he lived: one hundred years and seventy years and five years. זוְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים:
one hundred years and seventy years and five years: When he was one hundred years old, he was as one who is seventy years old, and when he was seventy years old, he was as one who is five years old, without sin. מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים: בן מאה כבן שבעים, ובן שבעים כבן חמש בלא חטא:
8And Abraham expired and died in a good old age, old and satisfied, and he was gathered to his people. חוַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:
9And Isaac and Ishmael his sons buried him in the Cave of Machpelah in the field of Ephron the son of Zohar the Hittite, which faces Mamre, טוַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:
Isaac and Ishmael: (Gen. Rabbah 30:4, 38:12) From here [we may deduce] that Ishmael repented and let Isaac go before him, and that is the meaning of “a good old age” which is stated regarding Abraham (above 15:15). – [B.B. 16b] יצחק וישמעאל: מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:
10The field that Abraham had bought from the sons of Heth there Abraham and his wife Sarah were buried. יהַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:
11Now it came to pass after Abraham’s death, that God blessed his son Isaac, and Isaac dwelt near Be’er Lachai Ro’i. יאוַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי:
Now it came to pass after Abraham’s death, that God blessed, etc.: He consoled him with the consolations of the mourners (Sotah 14b). Another explanation: Even though the Holy One, blessed be He, delivered the blessings to Abraham, he was afraid to bless Isaac because he foresaw Esau emanating from him. So he said,“May the Master of blessings come and bless whomever He pleases.” And the Holy One, blessed be He, came and blessed him. – [Tan. Lech Lecha 4] ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו’: נחמו תנחומי אבלים. דבר אחר אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:
12Now these are the generations of Ishmael the son of Abraham, whom Hagar the Egyptian, the maidservant of Sarah, bore to Abraham. יבוְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם:
13And these are the names of the sons of Ishmael by their names, according to their births: the firstborn of Ishmael was Nebaioth, and Kedar and Adbe’el and Mibsam, יגוְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם:
by their names, according to their births: in the order of their birth, one after the other. בשמותם לתולדותם: סדר לידתן זה אחר זה:  
14And Mishma and Dumah and Massa, ידוּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא:
15Hadad and Tema, Jetur, Naphish, and Kedmah. טוחֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה:
16These are the sons of Ishmael, and these are their names in their open cities and in their walled cities, twelve princes to their nations. טזאֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם:
in their open cities: [These are] unwalled cities, and the Targum renders: בְּפַצְחֵיהוֹן, for they are מְפֻצָחִים meaning open, as in (Ps. 98:4):“Open [your mouths] (פִּצְחוּ) and sing praises.” בחצריהם: כרכים שאין להם חומה, ותרגומו בפצחיהון, שהם מפוצחים לשון פתיחה, כמו (תהלים צח ד) פצחו ורננו:
17And these are the years of the life of Ishmael: one hundred years and thirty years and seven years; and he expired and died and was gathered to his people. יזוְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:
And these are the years of the life of Ishmael, etc.: Said Rabbi Chiyya bar Abba: Why were Ishmael’s years counted? In order to trace through them the years of Jacob. From the years of Ishmael we learn that Jacob studied in the academy of Eber for fourteen years after he left his father before arriving to Laban, for when Jacob left his father, Ishmael died, as it is said (below 28:9): “And Esau went to Ishmael, etc.” , as is delineated at the end of [the chapter entitled]“The Megillah is read” (Meg. 16b, 17a). ואלה שני חיי ישמעאל וגו’: אמר רבי חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב. מן שנותיו של ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר (להלן כח ט) וילך עשו אל ישמעאל וגו’, כמו שמפורש בסוף מגילה נקראת (מגילה יז א):
and he expired: Heb. וַיִגְוַע. [The term] גְוִיעָה is mentioned only regarding the righteous. — [B.B. 16b] ויגוע: לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים:
18And they dwelt from Havilah to Shur, which borders on Egypt, going towards Asshur; before all his brothers he dwelt. יחוַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל:
he dwelt: [נָפָל means] “he dwelt” as in (Jud. 7: 12):“Now the Midianites and the Amalekites and all those of the East dwelt (נֹפְלִים) in the valley.” Here Scripture uses the term נְפִילָה, (falling), whereas there (above 16:12) it states:“And before all his brothers he will dwell (יִשְׁכֹּן) .” Before Abraham died, “he dwelt” ; after Abraham died,“he fell.” – [Gen. Rabbah 62:5] נפל: שכן, כמו (שופטים ז יב) מדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק. כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכון (לעיל טז יב), עד שלא מת אברהם ישכון, משמת אברהם נפל:
19And these are the generations of Isaac the son of Abraham; Abraham begot Isaac. יטוְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:
And these are the generations of Isaac the son of Abraham: [תּוֹלְדוֹת refers to] Jacob and Esau mentioned in this section. ואלה תולדות יצחק: יעקב ועשיו האמורים בפרשה:
Abraham begot Isaac: (Only after the Holy One, blessed be He, named him Abraham, did he beget Isaac. Another explanation:) Since Scripture wrote: “Isaac the son of Abraham,” it had to say: “Abraham begot Isaac,” because the scorners of the generation were saying that Sarah had conceived from Abimelech, for she had lived with Abraham for many years and had not conceived from him. What did the Holy One, blessed be He, do? He shaped the features of Isaac’s face to resemble Abraham’s, and everyone attested that Abraham had begotten Isaac. This is the meaning of what is written here: “Isaac, the son of Abraham,” because here is proof that “Abraham begot Isaac.” – [From Midrash Tanchuma, Toledoth 1] אברהם הוליד את יצחק: על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב”ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:
20And Isaac was forty years old when he took Rebecca the daughter of Bethuel the Aramean of Padan Aram, the sister of Laban the Aramean, to himself for a wife. כוַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:
forty years old: For when Abraham came from Mount Moriah, he was informed that Rebecca had been born. Isaac was then thirty-seven years old, for at that time Sarah died, and from the time that Isaac was born until the “Binding” [of Isaac], when Sarah died, were thirty-seven years, for she was ninety years old when Isaac was born, and one hundred and twenty-seven when she died, as it is stated (above 23:1): “The life of Sarah was [a hundred and twenty seven years.”] This makes Isaac thirty-seven years old, and at that time, Rebecca was born. He waited for her until she would be fit for marital relations-three years-and then married her. — [From Gen. Rabbah 57:1; בן ארבעים שנה: שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלושים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו’, הרי ליצחק שלושים ושבע שנים ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה:
the daughter of Bethuel the Aramean of Padan-Aram, the sister of Laban:Was it not already written that she was the daughter of Bethuel and the sister of Laban and from Padan-Aram? But this is to tell her praise, that she was the daughter of a wicked man and the sister of a wicked man and her place was [inhabited by] wicked people, but she did not learn from their deeds. [From Gen. Rabbah 63:4] בת בתואל מפדן ארם אחות לבן: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:
of Padan-Aram: Because there were two Arams, Aram-naharaim and Aram-zobah, it is called Padan [meaning“pair”], an expression of a pair of oxen, which in Aramaic is פַּדַּן תּוֹרִין. Others interpret “Padan-aram” as “the field of Aram,” because in Arabic, a field is called“fadan.” מפדן ארם: על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון (שמואל א’ יא ז) צמד בקר, תרגום פדן תורין. ויש פותרין פדן ארם כמו (הושע יב יג) שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן:
21And Isaac prayed to the Lord opposite his wife because she was barren, and the Lord accepted his prayer, and Rebecca his wife conceived. כאוַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:
prayed: Heb. וַיֶעְתַּר. He prayed much and entreated [God] with prayer. ויעתר: הרבה והפציר בתפלה:
accepted his prayer: Heb. וַיֵעָתֶר. He (God) allowed Himself to be entreated and placated and swayed by him. I say that every expression of עתר is an expression of entreaty and increase, and similarly (Ezek. 8:11):“and a thick (וַעִתַר) cloud of incense,” [meaning] the immensity of the ascent of smoke, and so (ibid. 35:13):“And you have multiplied (וְהַעְתַּרְתֶּם) your words against Me,” and so, (Prov. 27:6):“whereas the kisses of an enemy are burdensome (וְכַעְתָּרוֹת) .” They seem to be many and are burdensome, accroissement in Old French, excessive. ויעתר לו: נתפצר ונתפייס ונתפתה לו, ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא וכן (יחזקאל ח יא) ועתר ענן הקטרת, מרבית עלית העשן, וכן (שם לה יג) והעתרתם עלי דבריכם, וכן (משלי כז ו) נעתרות נשיקות שונא, דומות למרובות והנם למשא. אינקריישימינ”ט [רבוי] בלע”ז:
opposite his wife: This one (Isaac) was standing in this corner and praying, and that one (Rebecca) was standing in that corner and praying. לנכח אשתו: זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:
accepted his prayer: But not hers, for the prayer of a righteous man, the son of a righteous man, does not compare to the prayer of a righteous man, the son of a wicked man. Therefore, [He accepted] his prayer and not hers. — [Yev. 64a] ויעתר לו: לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה:
22And the children struggled within her, and she said, “If [it be] so, why am I [like] this?” And she went to inquire of the Lord. כבוַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת יְהֹוָה:
struggled: Perforce, this verse calls for a Midrashic interpretation, for it does not explain what this struggling was all about, and [Scripture] wrote,“If it be so, why am I [like] this?” Our Rabbis (Gen. Rabbah 63:6) interpreted it [the word וַיִתְרוֹצִצוּ] as an expression of running (רוֹצָה) . When she passed by the entrances of [the] Torah [academies] of Shem and Eber, Jacob would run and struggle to come out; when she passed the entrance of [a temple of] idolatry, Esau would run and struggle to come out. Another explanation: They were struggling with each other and quarreling about the inheritance of the two worlds (Mid. Avkir). ויתרוצצו: על כרחך המקרא הזה אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות:
If [it be] so: that the pain of pregnancy is so great. ותאמר אם כן: גדול צער העבור:
why am I [like] this?: [Why did I] desire and pray to conceive?- [From Gen. Rabbah 63:6] למה זה אנכי: מתאוה ומתפללת על הריון:
And she went to inquire: to the academy of Shem. — [Aggadath Bereishith, ch. 73, Targum Jonathan and Yerushalmi] ותלך לדרוש: לבית מדרשו של שם:
to inquire of the Lord: that He should tell her what would happen to her in the end. לדרוש את ה’: שיגיד לה מה תהא בסופה:
23And the Lord said to her, “Two nations are in your womb, and two kingdoms will separate from your innards, and one kingdom will become mightier than the other kingdom, and the elder will serve the younger. כגוַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם (כתיב גיים)בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:
And the Lord said to her: through a messenger. Shem was told through Divine inspiration, and he told it to her. — [From Gen. Rabbah 63:7] ויאמר ה’ לה: על ידי שליח, לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:
Two nations are in your womb: [The word גוֹיִם] is written גֵייִם [which is pronounced] like גֵאִים (exalted persons). These were Antoninus and Rabbi [Judah the Prince], from whose tables neither radishes nor lettuce were lacking either in the summer or in the winter. — [From Avodah Zarah 11a] שני גוים בבטנך: גיים כתיב, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים:
and two kingdoms: לְאֹם always means a kingdom. — [From Avodah Zarah 2b] ושני לאמים: אין לאום אלא מלכות:
will separate from your innards: From the womb they are separated, this one to his wickedness, and this one to his innocence. ממעיך יפרדו: מן המעים הם נפרדים, זה לרשעו וזה לתומו:
will become mightier than the other kingdom: They will not be equal in greatness; when one rises, the other will fall, and so [Scripture] states (Ezek. 26:2): “I shall become full from the destroyed city.” Tyre became full [gained power] only from the destruction of Jerusalem. — [From Meg. 6a, Pes. 42b] מלאם יאמץ: לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר (יחזקאל כו ב) אמלאה החרבה, לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים:
24And her days to give birth were completed, and behold, there were twins in her womb. כדוַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:
And her days…were completed: But regarding Tamar it is written (below 38:27):“And it came about at the time of her travail,” because her term [of pregnancy] was not filled, for she gave birth to them after seven months. — [From Gen. Rabbah 63:8, 85:13] וימלאו ימיה: אבל בתמר כתיב (להלן לח כז) ויהי בעת לדתה. שלא מלאו ימיה כי לשבעה חדשים ילדתם:
there were twins in her womb: [תוֹמִם is spelled] defectively [missing an “aleph” and“yud”], but concerning Tamar, it is written תְּאוֹמִים, with the plene spelling, [with an “aleph” and“yud”] because they (Perez and Zerah) were both righteous, but here, one was righteous and one was wicked. — [From Gen. Rabbah 63:8] והנה תומם: חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע:
25And the first one emerged ruddy; he was completely like a coat of hair, and they named him Esau. כהוַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:
ruddy: That is a sign that he will be a person who sheds blood (Gen. Rabbah 63:8). אדמוני: סימן הוא שיהא שופך דמים:
he was completely like a coat of hair: full of hair like a woolen cloak, which is full of hair, flochede in Old French. כלו כאדרת שער: מלא שער כטלית של צמר המלאה שער פלוקייד”א בלע”ז [אריג צמר]:
and they named him Esau: They all called him this because he was complete (עָשׂוּי) [lit., made,] and fully developed with hair, like one many years old. ויקראו שמו עשו: הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:
26And afterwards, his brother emerged, and his hand was grasping Esau’s heel, and he named him Jacob. Now Isaac was sixty years old when she gave birth to them. כווְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:
And afterwards, his brother emerged, etc.: I heard a Midrash Aggadah that interprets it (the verse) according to its simple meaning: He (Jacob) held onto him lawfully, to restrain him. Jacob was formed from the first drop and Esau from the second. Go forth and learn from a tube that has a narrow opening. Insert two stones into it, one after the other. The one that entered first will emerge last, and the one that entered last will emerge first. The result is that Esau, who was formed last, emerged first, and Jacob, who was formed first emerged last, and Jacob came to restrain him so that he (Jacob) should be the first to be born as he was the first to be formed, and he would open her womb and take the birthright by law. — [From Gen. Rabbah 63:8] ואחרי כן יצא אחיו וגו’: שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין:
Esau’s heel: [This is] a sign that this one (Esau) will not manage to complete his reign until this one rises up and takes it from him. — [From Gen. Rabbah 63:9] בעקב עשו: סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו:
and he named him Jacob: The Holy One, blessed be He [gave him this name]. (He said, “You named your firstborn [i.e. this refers to those who named Esau (verse 25)]. I too will name My firstborn.” This is what is written: “and He named him Jacob”) (Mid. Tanchuma Shemoth 4). Another explanation: His father called him Jacob (יַעִקֹב) because of the holding of the heel (הֶעָקֵב). (Yerushalmi Ber. 1:6) ויקרא שמו יעקב: הקב”ה. דבר אחר אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב:
sixty years old: Ten years since he had married her until she became thirteen years old and able to conceive, and the [following] ten years he looked forward and waited for her, as his father had done for Sarah. Since she did not conceive, he knew that she was barren, and he prayed for her, but he did not wish to take a maidservant [as Abraham had done] because he had been hallowed on Mount Moriah to be a perfect burnt offering. — [From Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 32] בן ששים שנה: עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה. ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה:
27And the youths grew up, and Esau was a man who understood hunting, a man of the field, whereas Jacob was an innocent man, dwelling in tents. כזוַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים:
And the youths grew up, and Esau was: As long as they were small, they were not recognizable through their deeds, and no one scrutinized them to determine their characters. As soon as they became thirteen years old, this one parted to the houses of study, and that one parted to idol worship. — [From Gen. Rabbah 63:10; Tanchuma, Ki Theze 4] ויגדלו הנערים ויהי עשו: כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה:
who understood hunting: [He knew how] to trap and to deceive his father with his mouth and ask him,“Father, how do we tithe salt and straw?” His father thereby thought that he was scrupulous in his observance of the commandments (Tanchuma, Toeldoth 8). יודע ציד: לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:
a man of the field: As its apparent meaning: an idler who hunts beasts and birds with his bow. — [From Targum Jonathan] איש שדה: כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:
an innocent man: He was not an expert in all these [matters]. Like his heart, so was his mouth. A person who is not astute at deceiving is called תָּם, innocent. תם: אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:
dwelling in tents: the tent of Shem and the tent of Eber. — [From Gen. Rabbah 63:10] ישב אהלים: אהלו של שם ואהלו של עבר:
28And Isaac loved Esau because [his] game was in his mouth, but Rebecca loved Jacob. כחוַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:
in his mouth: As the Targum renders: into Isaac’s mouth. The Midrashic interpretation is: with Esau’s mouth, for he would entrap him and deceive him with his words. — [From Tanchuma, Toledoth 8] בפיו: כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו:
29Now Jacob cooked a pottage, and Esau came from the field, and he was faint. כטוַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:
cooked: Heb. וַיָּזֶד, an expression of cooking, as the Targum renders. ויזד: לשון בישול, כתרגומו:
and he was faint: Heb. עָיֵף (Gen. Rabbah 63: 12) from committing murder, as it is said (Jer. 4:31):“for my soul is faint (עָיְפָה) before the murderers.” והוא עיף: ברציחה, כמה דתימא (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים:
30And Esau said to Jacob, “Pour into [me] some of this red, red [pottage], for I am faint”; he was therefore named Edom. לוַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:
Pour into [me]: I will open my mouth, and [you] pour very much into it, as we learned (Shab. 155b):“We may not stuff a camel, etc. [on the Sabbath] but we may put food into its mouth (מַלְעִטִין) .” – [From Gen. Rabbah 63:12] הלעיטני: אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:
some of this red, red [pottage]: red lentils. And on that day, Abraham died, lest he see Esau, his grandson, falling into bad ways, for that would not be the “good old age” that the Holy One, blessed be He, had promised him. Therefore, the Holy One, blessed be He, shortened his life by five years, for Isaac lived one hundred and eighty years, and this one (Abraham) [lived] one hundred and seventy-five years, and Jacob cooked lentils to feed the mourner (Isaac). But why lentils? Because they are [round as] a wheel, for mourning is like a wheel revolving in the world. (Also, just as lentils have no mouth [no crack], as other beans have, so does the mourner have no mouth, for he is prohibited from speaking. It is therefore the custom to feed the mourner eggs at the beginning of his meal, since they are round, and have no mouth. So too does a mourner have no mouth, as is discussed in Mo’ed Katan (21b): “A mourner, for the entire first three days, may not respond to anyone’s greeting, and may surely not initiate a greeting. From the third day to the seventh, he may respond, but may not greet, etc.” [This is found] in an old [edition of] Rashi.)- [From Gen. Rabbah 63:12, B.B. 16b] מן האדם האדם: עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב”ה, לפיכך קצר הקב”ה חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר. ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחלת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה, כך אבל אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחלה, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל וכו’):
31And Jacob said, “Sell me as of this day your birthright.” לאוַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:
Sell me as of this day: As the Targum renders: כְּיוֹם דִילְהֵן, “like this day” ; just as this day is clear, so sell it to me with a clear sale. מכרה כיום: כתרגומו כיום דילהן, כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה:
your birthright: Since the [sacrificial] service was performed by the firstborn, Jacob said, “This wicked man does not deserve to sacrifice to the Holy One, blessed be He.” – [From Gen. Rabbah 63:13] בכרתך: לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב”ה:
32Esau replied, “Behold, I am going to die; so why do I need this birthright?” לבוַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:
Esau replied, “Behold, I am going to die”: (The birthright is something unstable, for the [sacrificial] service will not always be the function of the firstborn, for the tribe of Levi will take it. Furthermore,) said Esau [to Jacob], “What is the nature of this service?” He replied, “There are many prohibitions and punishments and death penalties involved with it, as we learned (Sanh. 83a): ‘These are the ones who are liable to death: Those [performing the Temple service] who have imbibed wine and those who have not cut their hair.’” He (Esau) said,“Behold, I am going to die because of it (i.e., the birthright); if so, why should I want it?” הנה אנכי הולך למות: (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד) אמר עשו מה טיבה של עבודה זו, אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ופרועי ראש. אמר אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה:
33And Jacob said, “Swear to me as of this day”; so he swore to him, and he sold his birthright to Jacob. לגוַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:
34And Jacob gave Esau bread and a pottage of lentils, and he ate and drank and arose and left, and Esau despised the birthright. לדוְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:
and Esau despised: Scripture attests to his wickedness, that he despised the service of the Omnipresent. ויבז עשו: העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של מקום: